עברתי שנה רבת תהפוכות.שנה של שינוי דרמטי בחשיבה, בהתנהגות, בהתייחסות ובראיית המציאות שבה אני חי.
עד לחודש יולי 2008 הייתי עם אישה.אישה בשם אלמונית.מאז ינואר 2009 אני חי עם אישה.אישה אהובה, מוערכת,נבונה,חכמה ועוד תארים רבים שניתן להוסיף לשמה ללא כל היסוס או פקפוק.אישה בשם סימה.סימה שטיין.
אין בכוונתי להיכנס לתיאור מפורט ומדוקדק של העבר.במידה מסוימת העבר אינו כה חשוב.הוא חשוב באם הצלחנו להפיק ממנו תובנות חדשות ודרכי התנהגות טובות יותר להווה ולעתיד שלנו.
אני סבור שהצלחתי בכך.אני יודע זאת היום.חשוב מכך, אני מודע לשינוי, מודע לתהליכים: רגשיים, מחשבתיים וברורים שעברתי.
ביולי 2008 הייתי בסוף היכולת שלי להכיל את האישה האחרת של אז.עשיתי כל מאמץ שהיא תסיים את הקשר.חשבתי ובדיעבד גם צדקתי שרק באם היא תסיים את אותו קשר שטחי,מנצל ורע אוכל לנתק ולהתנתק.אז, עדיין חשבתי במונחים של צופה בסרט.לא הצלחתי להיות מעורב.אולי, כל ימי חיי לא הצלחתי בכך.לא הייתה לי את היכולת לאהוב במציאות קיימת של הגדרת חבר וחברה.תמיד, אבל תמיד הרגשתי כצופה בסרט היכול לקום וללכת מתי שהסרט אינו מעניין אותו יותר.יכול לצפות,להביע דעה,לשתף אחרים בחוויה המוקרנת לפני. אך לא להיות מעורב.פשוט לא.
בגדתי באותה אישה.בגדתי ללא הפסקה וללא נקיפות מצפון .אלו היו בגידות מזדמנות,בגידות מתוכננות, בגידות מעבר לאוקיינוס,בגידות של יום ובגידות של לילה.חזרתי אליה עם תחושה הולכת וגדלה של מיאוס עצמי.עלי, עליה, על מערכת היחסים הבלתי מספקת, על היותנו ביחד אך למעשה אני מצוי מחוץ לתמונה הכוללת.עדיין צופה, עדיין מתבונן,עדיין לא שייך.
איני ,יודע היום לגביה.האם היא הייתה נאמנה לי בכל נימי נפשה.אולי כן ואולי לא.החשוב והנורא מהכול שזה לא חשוב לי היום.נורא יותר לכתוב שזה לא הי הכה חשוב לי אז.כאשר היינו יחדיו בקשר של ביחד.
נפרדנו בחודש יולי 2008 ,עוד בערב הפרידה הייתי אצל אישה אחרת שהכרתי באחד מאתרי האינטרנט הכה רבים המצויים באופן כה זמין.הכרתי אותה, שבוע לפני הפרידה כמו רבות ואחרות במהלך השנים האחרונות.לא חשתי חרטה,הסוס או נקיפות מצפון.הרי צפיתי בסרט.הוא התנהל מול עיני.עיני הצופה והשחקנים ,כולל אני, הם רק דמויות קרטון המרצדות על המסך.אם זה סרט טוב- נשארים. אם אינו טוב, עוזבים ועוברים לסרט הבא.כך זה היה בעבר.כך הייתי, כך התנהגתי.לא התנהגות ראויה, לא התנהגות נכונה.התנהגות קלוקלת ונוראית.זה היה אז.בעבר.
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
